אלא מכיון וכו'. וכלומר דע''כ ללמדינו דעידן שאלה בעינן ובהא לחודה הוא דסגי והיינו טעמא דרישא:

דממשמע שנא' סיפיה דקרא בעליו עמו לא ישלם. א''כ כבר אנו יודעין שאם אין עמו ישלם וקרא דרישא אם אין בעליו עמו לא איצטריך וכ''ת שמעינן דלא מהני מידי מה שהבעלים עמו בעידן שבירה ומתה מכיון שלא היו בשעת שאלה דאנן תרווייהו בעינן א''כ תו מה ת''ל בעליו עמו לא ישלם ליכתוב רישא דקרא לחודי' ולישתוק:

ממשמע שנאמר וכו'. השתא מסיים לדרשה דידיה וכלומר דלא תימא דודאי יודעין אנו עכשיו דבעידן שבירה ומיתה לא מהני מידי והיינו טעמא דסיפא אלא דאכתי מנא לך לומר דבעידנא דשאלה לחודיה מהני דילמא עד שיהא עמה בשתיהן הלכך מסיים וקאמר דהא נמי לא מצית אמרת:

הדרן עלך השוכר את הפועלין

כפר עותני וכו'. רישא הכי איתא התם שאני הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר בטל תנאו שאני הולך מגליל והגיע לכפר עותני וחזר בטל תנאו וקאמר התם כפר עותני בגליל ואנטיפרס ביהודה את שבנתיים מטילין אותו לחומרא מגורשת ואינו מגורשת. שאם התנאי ה''ז גיטך ע''מ שאני הולך מיהודה לגליל ואנטיפרס ביהודה הוא וכשהגיע לשם חזר בטל התנאי שלא הלך עדיין מיהודה וכן בסיפא:

את שבנתיי'. שהלך מאנטיפרס ולכפר עותני לא בא ה''ז ספק אם דוקא לגליל קאמר שיגיע לשם ולא קיים התנאי או מיהודה דוקא וכשהלך מאנטיפרס ע''מ לילך לגליל קיים תנאו ומגורשת ואינה מגורשת וכדין כל ספק בגט ופסולה מן הכהונה:

זה הכלל. בתוספתא פ''ה דגיטין היא ורישא קתני על מנת שתפריחי באויר ע''מ שאעבור הים ברגליך ה''ז אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט זה הכלל א''ר יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לה לעשות והתנה עמה לא נתכוין זה אלא להפליגה בין שאמר וכו':

מתקיים בכתב. וכל שאינו מתקיים בכתב איט מתקיים בפה:

מה ת''ל בעליו אין עמו. כלומר וכ''ת דבעליו עמו איצטריך ללמדינו שיהא ג''כ בשעת שבירה ומיתה א''כ ליכתוב האי קרא לחודיה ומה ת''ל בעליו אין עמו שלם ישלם אלא ע''כ רישא דקרא בא ללמדינו דלא מהני מידי מה שהבעלים עמו בשעת שבירה ומיתה אלא מכיון ששאל את הפרה ולא שאל בעליו עמה תו לא איכפת במה שהן עמה לבסוף ואפי' חורשין על גבה שהבעלי' עמה באותה מלאכה ומתה חייב כיון דלא היו שאולין עמה בעידן שאלה:

ממשמע שנאמר. ברישא דקרא בעליו אין עמו שלם ישלם וא''כ כבר אנו יודעין דאם בעליו עמו לא ישלם וקרא דבעליו עמו לא איצטריך:

גמ' ממשמע שנאמר קראי בשואל הכי כתיבי וכי ישאל איש וגו' בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם ודריש לה לקראי הכי דלא תימא דהתורה הקפידה שיהא עמה בשעת שאילה ובשעת שבירה או מיתה ושיהא הבעלים שאולין ג''כ באותה מלאכה דוקא כגון פרה והבעלים חורשין עמה וכן נמי שלא תטעה לומר דאי אמרינן דלא בעינן שיהו הבעלים עמה בשניהן אלא בחדא נמי סגי א''כ נימא דאפי' היו בשעת שבירה ומיתה ולא היו בשעת שאלה יפטור הלכך מפרש לה ר' אילא שלא תטעה בכך והיינו טעמא דמתני':

גמ' תני. בתוספתא דקידושין פ''ג:

הרי זו מקודשת. ותנאו קיים:

לא תהא זקוקה ליבם הרי זו מקודשת ותנאו בטל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שמתנה על מה שכתוב בתורה הוא:

שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם. והכי אשמעינן קרא בעליו אין עמו בשעת שאלה אע''פ שהיה עמו בשעת שבירה ומיתה ישלם:

אבל שאל את הפרה וכו'. שהיה עמו בשעת אונס ולא היה עמו בשעת שאלה חייב דלא הוי שאלה בבעלים לאיפטורי אלא אם כן היה עמו בשעת שאלה:

שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם. והכי משמע אם בעל השור עמו עם השואל שהוא שאל או שכר לו לעשות מלאכתו בשעה שהשאיל לו פרתו לא ישלם:

מתני' השואל את הפרה ושאל בעליה עמה. אם היו הבעלים של הפרה אצל השואל לעשות מלאכתו בין שהיו שאולים אצלו או שכורים בין באותה מלאכה של פרה בין לעשות מלאכה אחרת אם מתה פטור:

מה ת''ל בעליו אין עמו. כלומר וכ''ת דבעליו עמו איצטריך ללמדינו שיהא ג''כ בשעת שבירה ומיתה א''כ ליכתוב האי קרא לחודיה ומה ת''ל בעליו אין עמו שלם ישלם אלא ע''כ רישא דקרא בא ללמדינו דלא מהני מידי מה שהבעלים עמו בשעת שבירה ומיתה אלא מכיון ששאל את הפרה ולא שאל בעליו עמה תו לא איכפת במה שהן עמה לבסוף ואפי' חורשין על גבה שהבעלי' עמה באותה מלאכה ומתה חייב כיון דלא היו שאולין עמה בעידן שאלה:

ממשמע שנאמר. ברישא דקרא בעליו אין עמו שלם ישלם וא''כ כבר אנו יודעין דאם בעליו עמו לא ישלם וקרא דבעליו עמו לא איצטריך:

גמ' ממשמע שנאמר קראי בשואל הכי כתיבי וכי ישאל איש וגו' בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם ודריש לה לקראי הכי דלא תימא דהתורה הקפידה שיהא עמה בשעת שאילה ובשעת שבירה או מיתה ושיהא הבעלים שאולין ג''כ באותה מלאכה דוקא כגון פרה והבעלים חורשין עמה וכן נמי שלא תטעה לומר דאי אמרינן דלא בעינן שיהו הבעלים עמה בשניהן אלא בחדא נמי סגי א''כ נימא דאפי' היו בשעת שבירה ומיתה ולא היו בשעת שאלה יפטור הלכך מפרש לה ר' אילא שלא תטעה בכך והיינו טעמא דמתני':

גמ' תני. בתוספתא דקידושין פ''ג:

הרי זו מקודשת. ותנאו קיים:

לא תהא זקוקה ליבם הרי זו מקודשת ותנאו בטל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שמתנה על מה שכתוב בתורה הוא:

אלא מכיון וכו'. וכלומר דע''כ ללמדינו דעידן שאלה בעינן ובהא לחודה הוא דסגי והיינו טעמא דרישא:

דממשמע שנא' סיפיה דקרא בעליו עמו לא ישלם. א''כ כבר אנו יודעין שאם אין עמו ישלם וקרא דרישא אם אין בעליו עמו לא איצטריך וכ''ת שמעינן דלא מהני מידי מה שהבעלים עמו בעידן שבירה ומתה מכיון שלא היו בשעת שאלה דאנן תרווייהו בעינן א''כ תו מה ת''ל בעליו עמו לא ישלם ליכתוב רישא דקרא לחודי' ולישתוק:

ממשמע שנאמר וכו'. השתא מסיים לדרשה דידיה וכלומר דלא תימא דודאי יודעין אנו עכשיו דבעידן שבירה ומיתה לא מהני מידי והיינו טעמא דסיפא אלא דאכתי מנא לך לומר דבעידנא דשאלה לחודיה מהני דילמא עד שיהא עמה בשתיהן הלכך מסיים וקאמר דהא נמי לא מצית אמרת:

הדרן עלך השוכר את הפועלין

כפר עותני וכו'. רישא הכי איתא התם שאני הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר בטל תנאו שאני הולך מגליל והגיע לכפר עותני וחזר בטל תנאו וקאמר התם כפר עותני בגליל ואנטיפרס ביהודה את שבנתיים מטילין אותו לחומרא מגורשת ואינו מגורשת. שאם התנאי ה''ז גיטך ע''מ שאני הולך מיהודה לגליל ואנטיפרס ביהודה הוא וכשהגיע לשם חזר בטל התנאי שלא הלך עדיין מיהודה וכן בסיפא:

את שבנתיי'. שהלך מאנטיפרס ולכפר עותני לא בא ה''ז ספק אם דוקא לגליל קאמר שיגיע לשם ולא קיים התנאי או מיהודה דוקא וכשהלך מאנטיפרס ע''מ לילך לגליל קיים תנאו ומגורשת ואינה מגורשת וכדין כל ספק בגט ופסולה מן הכהונה:

זה הכלל. בתוספתא פ''ה דגיטין היא ורישא קתני על מנת שתפריחי באויר ע''מ שאעבור הים ברגליך ה''ז אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט זה הכלל א''ר יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לה לעשות והתנה עמה לא נתכוין זה אלא להפליגה בין שאמר וכו':

מתקיים בכתב. וכל שאינו מתקיים בכתב איט מתקיים בפה:

וכן בשעה שמחזירה. אם שלח השואל ביד בנו ועבדו ושלוחו שלו או של המשאיל לא יצאת מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל ואם נאנסה בדרך חייב ואם אמר לו המשאיל שלחה לי או שאמר השואל הריני משלחה וכו' וא''ל המשאיל שלח ושלחה ונאנסה בדרך פטור ומתני' דוקא כשמחזירה בתוך ימי שאילתה אבל אם החזירה לאחר ימי שאילתו אין לו דין שואל אלא דין שומר שכר יש לו וכדמסקינן בפ' האומנין ואם שלחה לו ביד בנו ביד עבדו ושלוחו בין שלו בין של משאיל ונאנסה בדרך פטור:

שלחה לי וכו' או ביד עבדך. האי עבדך בעבד עברי קאמר דאלו עבד כנעני יד עבד כיד רבו והוי כאלו לא יצאה מרשות משאיל וכאלו המשאיל עצמו הוליכה לו ואם נאנסה בדרך פטור השואל:

או ביד בנו וביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה. בדרך פטור והאי שלוחו של שואל פליגי בה אמוראי בהגוזל קמא התם ולרב חסדא דס''ל שליח שעשאו בעדים הוי שליח מוקי לה להשליח דשואל דמתני' בשכירו ולקיטו שדר בביתו ולא עשאו שליח בעדים דאי איכא עדים דשוויה שליח חייב השואל באונסים משמסרה זה לו:

מתני' ביד בנו. המשאיל שלחה לשואל ביד בנו ועבדו ושלוחו של משאיל:

יחלוקו. מתני' דתני יחלוקו מוקי לה התם כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל לא קי''ל הכי אלא כחכמים דס''ל המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא היתה שם ראיה ישבע השומר שאינו יודע ופטור:

זה אומר שאולה וכו'. הא נמי לא אפשר לאוקמה כמשמעה דהא קי''ל טענו חטין והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורי' וה''נ מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ומה מקום לשבועה זו והלכך מוקי לה התם דשבועה זו ע''י גלגול היא דא''ל אשתבע לי שבועת שומרים שאתה חייב לישבע שמתה כדרכה ומגו דמשתבע על השכורה שמתה כדרכה מגלגל עליו לישבע שהשכורה היא שמתה:

השוכר אמר וכו' והלה אומר איני יודע פטור. וישבע השוכר שכדבריו כן הוא:

והלה אומר איני יודע חייב. למאי דקי''ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ישבע שבועת היסת שאינו יודע ופטור א''א לאוקמי המתני' כמשמעה ומוקי לה בגמרא התם כגון שיש עסק שבועה דאורייתא ביניהם ורישא משכחת לה בתרתי דא''ל שתי פרות מסרתי לך פלגא דיומא בשאלה ופלגא דיומא בשכירות אי נמי חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו תרווייהו בעידן שאלה וא''ל שואל חדא אין בעידן שאלה מתה ואידך לא ידענא אי בעידן שאלה אי בעידן שכירות מתה דה''ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם ודוקא מתו תרוייהו דאי בדקיימא חדא וקא''ל חדא שקלה ואידך לא ידענא הוי ליה בהא דמודה הילך וקי''ל כרב ששת דאמר הילך פטור משבועה דאורייתא וסיפא דשאל אחת ושכר אחת משכחת לה בתלת דאמר ליה שלשה פרות מסרתי לך שתים בשאלה וחדא בשכירות ומתו תרתי דבשאלה וא''ל שואל אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דקיימא דשכירות היא ואי דשכירות מתה והך דקיימא דשאלה היא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם:

ביום וכו'. קאי אאינך בבי:

מתני' המשאיל אמר שאולה מתה. אשאל אחת ושכר אחת קאי ובמה דסיים פתח:

ואית אמרין אין דרך וכו'. כלומר שאין החיוב מוטל על השואל להחזירה לבית הבעלים ללון שם ואפי' עדיין היא בביתו מיד אחר יום השאלה אמרינן דכלתה שאלתה וזו כשכורה אצלו ואם מתה בלילה פטור:

אית אמרין. וקאמר הש''ס דפליגי בה בהאי דינא דאית אמרין דרך הפרות ללון על בעליהן כלומר שצריך השואל להחזירה להבעלים מיד אחר שנשתמש בה ביום שאלתו ודרך הוא שיוחזרו אצל בעליהן ללון שם וזו על ידי ששכרה ליום המחרת אצלו לא החזירה ולא לנה בבית הבעלים עדיין כשאולה היא אצלו ואם מתה בלילה חייב:

גמ' לילה שבנתיים מהו. שאלה היום ושכרה למחר ומתה בלילה שבנתיים מה דינו וכלומר דמיבעיא ליה מי אמרינן דמיד שכלתו שאלתו תו לא הוי ליה שואל עלה ואע''פ שעדיין היא בביתו ולא החזירה לבעלים או דילמא דלא אתחיל השכירות עד שיחזירנו לבעלים אחר יום השאלה והדר למישקלה ליום השכירות ואי לא אהדרה ומתה בלילה עדיין כשואל הוי ומיחייב באונסין:

וכן בשעה שמחזירה. אם שלח השואל ביד בנו ועבדו ושלוחו שלו או של המשאיל לא יצאת מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל ואם נאנסה בדרך חייב ואם אמר לו המשאיל שלחה לי או שאמר השואל הריני משלחה וכו' וא''ל המשאיל שלח ושלחה ונאנסה בדרך פטור ומתני' דוקא כשמחזירה בתוך ימי שאילתה אבל אם החזירה לאחר ימי שאילתו אין לו דין שואל אלא דין שומר שכר יש לו וכדמסקינן בפ' האומנין ואם שלחה לו ביד בנו ביד עבדו ושלוחו בין שלו בין של משאיל ונאנסה בדרך פטור:

שלחה לי וכו' או ביד עבדך. האי עבדך בעבד עברי קאמר דאלו עבד כנעני יד עבד כיד רבו והוי כאלו לא יצאה מרשות משאיל וכאלו המשאיל עצמו הוליכה לו ואם נאנסה בדרך פטור השואל:

או ביד בנו וביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה. בדרך פטור והאי שלוחו של שואל פליגי בה אמוראי בהגוזל קמא התם ולרב חסדא דס''ל שליח שעשאו בעדים הוי שליח מוקי לה להשליח דשואל דמתני' בשכירו ולקיטו שדר בביתו ולא עשאו שליח בעדים דאי איכא עדים דשוויה שליח חייב השואל באונסים משמסרה זה לו:

מתני' ביד בנו. המשאיל שלחה לשואל ביד בנו ועבדו ושלוחו של משאיל:

יחלוקו. מתני' דתני יחלוקו מוקי לה התם כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל לא קי''ל הכי אלא כחכמים דס''ל המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא היתה שם ראיה ישבע השומר שאינו יודע ופטור:

זה אומר שאולה וכו'. הא נמי לא אפשר לאוקמה כמשמעה דהא קי''ל טענו חטין והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורי' וה''נ מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ומה מקום לשבועה זו והלכך מוקי לה התם דשבועה זו ע''י גלגול היא דא''ל אשתבע לי שבועת שומרים שאתה חייב לישבע שמתה כדרכה ומגו דמשתבע על השכורה שמתה כדרכה מגלגל עליו לישבע שהשכורה היא שמתה:

השוכר אמר וכו' והלה אומר איני יודע פטור. וישבע השוכר שכדבריו כן הוא:

והלה אומר איני יודע חייב. למאי דקי''ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ישבע שבועת היסת שאינו יודע ופטור א''א לאוקמי המתני' כמשמעה ומוקי לה בגמרא התם כגון שיש עסק שבועה דאורייתא ביניהם ורישא משכחת לה בתרתי דא''ל שתי פרות מסרתי לך פלגא דיומא בשאלה ופלגא דיומא בשכירות אי נמי חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו תרווייהו בעידן שאלה וא''ל שואל חדא אין בעידן שאלה מתה ואידך לא ידענא אי בעידן שאלה אי בעידן שכירות מתה דה''ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם ודוקא מתו תרוייהו דאי בדקיימא חדא וקא''ל חדא שקלה ואידך לא ידענא הוי ליה בהא דמודה הילך וקי''ל כרב ששת דאמר הילך פטור משבועה דאורייתא וסיפא דשאל אחת ושכר אחת משכחת לה בתלת דאמר ליה שלשה פרות מסרתי לך שתים בשאלה וחדא בשכירות ומתו תרתי דבשאלה וא''ל שואל אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דקיימא דשכירות היא ואי דשכירות מתה והך דקיימא דשאלה היא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם:

ביום וכו'. קאי אאינך בבי:

מתני' המשאיל אמר שאולה מתה. אשאל אחת ושכר אחת קאי ובמה דסיים פתח: